איפה שמת את ה....

זה המשפט שנשמע הכי הרבה השבוע
ביום שני יום לפני ערב חג שבועות ישנו פעם ראשונה בבית שלנו.

זה היה ערב רב של רגשות ותובנות, מצד אחד זה הבית שלנו, אנחנו מיקמנו כל נקודת מאור וכל חלון
אבל עד עכשיו זה היה ה"בניין" ופתאום צריך לקרוא לזה ה"בית".

לקום בבוקר ולראות את השמש מאירה את הדלת כניסה לחדר שינה ולהפנים שזו הזווית שאראה עוד שנים רבות ושאנחנו לא בחדר של צימר/מלון.

שנינו היינו בסוג של ריחוף, אושר ושייכות בשילוב עם חששות וחוסר וודאות.

אחרי חמישה ימים אפשר לאמר שכבר מתחילה אוירת יציבות, רוב הקרטונים פרוקים, הסלון, המטבח החדר שינה והמקלחות מאובזרים והכל במקומו ואנחנו כבר לא נעצרים באמצע הדרך ומנסים להבין באיזה חדר/ארון יש שקית זבל...

והכי חשוב הוא שיאיר הנסיך שלנו כבר זוחל לו בכל הבית ומנסה להכיר כל פינה ולהגיע אלינו.

לגבי הבנייה, זה היה תהליך מאוד ריגשי ואפשר לאמר שזה מתוח ואנרגטי לאורך כל הדרך.
העבודה מול בעלי מקצוע,מול הרשויות, ההתנהלות עם יאיר לאורך כל התקופה,ההורות שלנו, הזוגיות שלנו...

וברגע אחד כאשר הבית היה מוכן ועברנו אז כל המתח השתחרר בבת אחת ונוצר מעין ואקום.

לאורך הדרך פגשנו המון אנשים טובים, לא כולם היו הספקים שלנו ולא עם כולם סגרנו עסקה

אבל מצאתי לנכון לעשות רשימה של הנבחרת שאם זה יעזור לאחרים אז בשמחה.

הפוסט הזה הוא האחרון ובלי תמונות מהסיבה שכל מטרת הבלוג הייתה לתעד את הבנייה
ועכשיו פתאום זה כבר משהו פרטי שלנו, פרטיות ואינטרנט לא כל כך הולך ביחד.